החלטה בתיק ע"א 41695-11-11

המבקשת הגישה ביום 22.11.2011 ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א. רובס) מיום 31.10.2011 (להלן: "פסק הדין"), שקיבל את תביעת המשיבה לפינוי המבקשת מנכס אשר שוכרת היא ברח' המשכית 5 בהרצליה, הידוע כגוש 6518, חלקה 338 (להלן: "הנכס") מהמשיבה, וקבע כי מועד הפינוי על פי חוזה השכירות שנכרת בין הצדדים הינו עד ליום 30.11.2011. בנוסף, חויבה המבקשת לשלם למשיבה הוצאות בסך 5,500 ש"ח, כאשר הפינוי עוכב על-פי פסק הדין בחודש ימים קרי, עד ליום 1.1.2012, לצורכי התארגנות.

יצוין כי תביעת הפינוי הוגשה על ידי חברת גב-ים לקרקעות בע"מ (להלן: "המשיבה"), נגד חברת הלוקליניק אחזקות בע"מ (להלן: "המבקשת"), המפעילה בנכס קליניקה לטיפול אלטרנטיבי באמצעות חדרי מלח, לאחר שהאחרונה סירבה לפנות את הנכס אשר יועד להריסה על ידי המשיבה, בטענה כי היא מממשת את האופציה שניתנה לה להארכת חוזה השכירות, חרף הודעה קודמת של המשיבה על ביטול האופציה.

בפניי בקשה שהוגשה על ידי המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין, דהיינו עיכוב ביצוע הפינוי עד להכרעה בערעור, היות ובית משפט קמא עיכב את פינוי הנכס בחודש אחד בלבד.

רקע:

ביום 15.9.2008 נחתם חוזה שכירות בלתי מוגנת ביחס לנכס בין המשיבה ובין הגב' קרן חיוט בשם המבקשת (להלן: "החוזה").

על-פי החוזה שנחתם בין הצדדים תקופת השכירות בנכס נקבעה למשך 3 שנים החל מיום 1.12.08 וכלה ביום 30.11.11. עוד נקבע בחוזה כי למבקשת תהא אופציה להאריך את תקופת השכירות בשלוש שנים נוספות וכי למשיבה הזכות להביא שכירות זו לקיצה ולבטל את האופציה, במידה ויידרש פינוי הנכס לצורך שיפוץ ו/או הריסת המבנה, וזאת בהודעה למבקשת 180 יום מראש.

ביום 20.10.2009 נחתמה תוספת לחוזה בה הסבה הגב' קרן חיוט את מלוא זכויותיה והתחייבויותיה על פי החוזה למבקשת באופן שהחל מיום ההסבה תהא המבקשת זכאית וחייבת, בהתאם לזכויות והחובות שבחוזה.

ביום 17.5.2011 מסרה המשיבה הודעה בכתב למבקשת לפיה עליה לפנות את הנכס ביום 1.12.2011 עקב תחילת עבודות הריסת הנכס והמבנה בו הוא שוכן.

ביום 19.6.2011 הודיעה המבקשת למשיבה כי ברצונה לממש את האופציה שניתנה לה בחוזה, כטענתה, להארכת תקופת השכירות לתקופה נוספת של 3 שנים.

ביום 18.7.2011 הגישה המשיבה תביעה לפינוי המבקשת מהנכס.

ביום 31.10.2011 ניתן פסק הדין אשר קיבל את תביעת המשיבה וקבע כי מועד הפינוי על-פי החוזה הינו עד ליום 1.12.11 ולא 180 יום לאחר מכן, כטענת המבקשת, בעטיין של הודעות הצדדים. על כן, בפסק הדין ניתנה הוראה על פינוי המבקשת מהנכס בצד עיכוב ביצוע של חודש ימים עד ליום 1.1.2012, לצורך התארגנות.

ביום 7.11.11 הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר נדחתה ע"י כב' השופט א. רובס מהנימוק שבפסק הדין כבר ניתן עיכוב ביצוע ולכן על המבקשת לפנות בבקשה לערכאת הערעור.

ביום 22.11.11 הוגשה בד בבד עם הערעור בקשת עיכוב הביצוע המונחת עתה בפניי.

טענות הצדדים:

בבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור טובים, מאחר ובפסק הדין של בית משפט קמא נפלו טעויות משפטיות ביישום ההלכה הנוגעת לפרשנות חוזים בכלל ולפרשנות החוזה בין הצדדים, בפרט.

המבקשת מפרטת כי היה על בית משפט קמא לקבוע כי על-פי החוזה, המשיבה זכאית לשלוח הודעת פינוי רק למן היום הראשון של תחילת תקופת האופציה. לטענתה, היא שכרה את הנכס למשך 3 שנים ו-180 יום לפחות ועל כן, במידה ובחרה המשיבה לבטל את האופציה, המועד המוקדם ביותר לפינויה הינו ביום 29.5.12 ולא ביום 1.12.11, כפי שנקבע בפסק הדין.

המבקשת מוסיפה ומציינת כי שגה בית משפט קמא בכך שהתעלם מהיות חוזה השכירות חוזה חד צדדי, שנוסח ע"י המשיבה ואשר כלל רק תניות המטיבות עם המשיבה.

לעניין זה מציינת המבקשת כי בשאלות של פרשנות חוזה אין לערכאה הדיונית יתרון על ערכאת הערעור ולכן לא ימנע בית המשפט שלערעור להתערב מקום בו פסק הדין מצריך תיקון.

עוד טוענת המבקשת כי טעה בית משפט קמא משהסיק כי בעת הודעת המשיבה על פינוי הנכס למבקשת היה הליך הוצאת היתר ההריסה בשלבים מתקדמים. כמו כן, טוענת המבקשת כי טעה בית משפט קמא בהתעלמו מכך שהודעת הפינוי סתמה את הגולל על המו"מ לחתימת הסכם עם מרכז שניידר לעריכת מחקר בנכס.